לוי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעת להתיר למבקשת הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ( להלן "ועדת המל"ל"), בהתאם לסעיף 6ב' סיפא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 ( להלן : "חוק הפלת"ד").

רקע עובדתי

התובענה במסגרתה הוגשה בקשה זו ענינה תאונת דרכים מיום 09.03.2004, במהלכה נפגע המשיב (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה.

נכותו הרפואית של התובע נדונה בוועדות המל"ל אשר קבעו לתובע נכות כדלהלן:

נכות זמנית - 10% לתקופה מ- 28.3.2004 ועד 29.1.2007;

נכות צמיתה - 10% נכות נפשית בהתאם לסעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בגין תסמונת בתר חבלתית עם סימני דיכאון.

טענות הצדדים בתמצית

הנתבעת טוענת, כי בקביעתה הסופית של הועדה הרפואית במל"ל נפלו פגמים מהותיים, בין היתר, בהתיחסה לנכות הפסיכיאטרית, טענה כי קביעתה של ד"ר בלה צ'וצקוב בדבר נכותו הנפשית של המשיב ניתנה בחופזה ובלי שהתיחסה להמלצות ד"ר בלומנפילד וד"ר זלוטוגורסקי ז"ל בדבר עריכת דו"ח נוירופסיכולוגי מעודכן.

לעניין זה, הפנתה הנתבעתת לדו"ח הנוירופסיכולוגי מיום 9.5.06 וכן לתיק המל"ל.

בנוסף, טוענת הנתבעת, כי בידה מידע לפיו גירושיו של התובע מאשתו לשעבר קשורים לנסיבות שהחלו עובר לתאונה ואינן קשורות בשום אופן לתאונה, ומידע זה לא עמד בפני המל"ל בזמן שקבעה את הנכות הנפשית למשיב.

על שום אלה, טענה הנתבעת כי בנסיבות מקרה זה מן הדין להתיר הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי אשר יקבע את נכותו הצמיתה של התובע וכי קימים נימוקים מיוחדים המצדיקים לעשות כן.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, נקודת המוצא בדיון בבקשה להבאת ראיות לסתור היא שהדבר יתאפשר אך ורק במקרים נדירים וחריגים ובנסיבות יוצאות דֹּפן, בהן בית המשפט מתרשם כי הליך קביעת הנכות על-ידי הועדה היה נגוע בפגם מהותי, או כאשר קים חשש כי הועדה הרפואית לא נתנה דעתה לתיעוד הרפואי הרלוונטי. לטענת התובע, נסיבות חריגות אלה אינן מתקיימת בעניננו ודין הבקשה להידחות.

התובע טוען כי הועדה אינה מחוייבת לאמץ או לפסוק ע"פ חוות דעתו של ד"ר זלוטוגורסקי ז"ל, ומשזו קבעה לבסוף נכות נפשית צמיתה, עשתה כן ע"פ שיקול דעתה וסמכותה.

התובע מצרף לתגובתו החלטה אשר ניתנה בתיק ת"א 28446/08 זלוצ'בסקי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, בה נדון מקרה בנסיבות דומות ובית המשפט דחה את בקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות באי כח הצדדים, במסמכים ובמכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 6 ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 קובע לאמור:

נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור במקרים חריגים, מיוחדים ויוצאי דֹּפן, כשכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו.